תיאטרון קהילתי והגיל השלישי
'הגיל השלישי' טומן בחובו הזדמנויות שונות ללמידה, ליצירת קשרים חברתיים חדשים
ולעיסוקי פנאי מגוונים. עם זאת, אזרחים ותיקים רבים מתמודדים עם בדידות, ניכור חברתי,
דעות קדומות, סטריאוטיפים מחלישים וירידה בתפקודי חיים (פיזיים, קוגניטיביים ועוד).
שינויים ומאפיינים אלו ואחרים הובילו לפיתוח שירותים, חוגים ומסגרות חברתיות ייעודיים
לצרכי האוכלוסיה, בפרט לאור עלית תוחלת החיים.
התיאטרון הקהילתי הינו כלי אמנותי- חברתי, אשר עשוי לתת מענה ייחודי לצרכים אלו.
תהליך היצירה האישית והקבוצתית מאפשר לאזרח הותיק לתרגם את העושר הפנימי והתרבותי,
שרכש לאורך שנותיו לכדי תוצר יצירתי ואמצעי להבעה, המגביר את תחושת הערך העצמי
והמסוגלות העצמית.
בהיבט החברתי המפגש התאטרוני באווירה מאפשרת ומכילה מגביר את הביטחון העצמי,
את התקשורת הבין אישית, ומסייע להתמודד עם תחושת הבדידות.
כמו כן המפגש מסייע להגברת הלכידות הקבוצתית, ולהגברת תחושת השליטה העצמית
בחיי המשתתפים, קרי, כלי המחולל העצמה אישית, קבוצתית וקהילתית.
ישנם מודלים שונים לעבודה יצירתית תאטרונית עם אוכלוסית הגיל השלישי,
המשתנים לפי אופי הקבוצה, צרכיה והמטרות שלשמן הקבוצה מתגבשת.
המודל ה'קלאסי' מבוסס על תהליך העבודה של יוסי אלפי.
בתהליך זה מתגבשת קבוצה,
ולומדת יחד מושגים ותרגילים שונים מעולם התיאטרון.
בהמשך הקבוצה מציגה באמצעות אימפרוביזציות ('תרגילי אלתור')
של סיפורים מחיי המשתתפים והקהילה.
מתוך תהליך זה, ניתן לזהות ולגבש אמירה קבוצתית,
והקבוצה מחליטה האם להעלות מופע בפני הקהילה עם אמירה זו באופן אמנותי.
מופע זה שואף לבטא את 'הקול הקבוצתי',
וליצור תהליך של שינוי והעצמה בקרב ולמען הקהילה, אליה משתייכת הקבוצה.
בכך התיאטרון הקהילתי מהווה פרקטיקה אמנותית עם עשיה חברתית משמעותית.
בשלבים מתקדמים הקבוצה עשויה להוביל
פעילויות ואירועים קהילתיים במסגרת החברתית בה פועלת,
כגון: שעת סיפור, הפקת עיתון במועדון; ציון חגים ומועדים.
בכך הקבוצה אף תתרום להשמעת קולם של קהילת האזרחים הותיקים בחברה.
ישנו מודל נוסף לפעילות תיאטרונית עם מבוגרים ובני הגיל השלישי.
מודל זה מבוסס על 'מודל המעגל הסגור', אותו פיתחה פרופ' שולמית לב אלג'ם
מתוך פעילותה במרכז יום גריאטרי.
עיקרו של המודל הינו פעילות תיאטרונית בתוך המסגרת הסגורה של הקבוצה
(לעומת מופע בפני קהל חיצוני).
במודל זה כל מפגש מהווה 'מופע' בפני עצמו וחברי/ות הקבוצה
מהווים/ות הן את ה'שחקנים/יות' והן את ה'קהל'.
תהליך זה עשוי לסייע לחברי/ות הקבוצה לגלות את כוחותיהם/ן,
ולהגביר את תחושת השליטה והיכולת לחולל שינוי בחייהם/ן.
זאת מעצם התפקיד הכפול ('קהל'/'שחקנים'),
אותו הם/ן ממלאים/ות.
כך גם מעצם ההתבוננות העצמית, מהתמיכה הקבוצתית
ומהביטוי האישי והקבוצתי,
שמאפשרים ההתנסות היצירתית והמפגש החברתי.
הספרות המקצועית מתחום הגרונטולוגיה מתייחסת
לתפקיד 'חסר התפקיד' של האדם המבוגר בחברה
ואילו הפעילות התיאטרונית עשויה להציע תפקיד חדש - של 'שחקן–יוצר'.
יתרון נוסף למודל זה טמון בכך שהפעילות הדרמטית המוצעת בו,
מותאמת לטווח רחב של יכולות פיזיות וקוגניטיביות,
ומאפשרת לכל משתתפ/ת לקחת חלק במפגש,
בתרגילים ובשלב ה'מופע'.